"אנחנו חיים בחברה שמבוססת על שימוש בכימיקלים. האדם יתקשה מאוד למצוא בחברה בת ימינו מישהו שאינו מושפע מהעובדה הזאת. רוב רובה של האוכלוסייה חשופה מדי יום לצריכה של חומרים משמרים במזון ולרעלים כימיים אחרים, לרבות רעלים באטמוספרה וחומרי הדברה. לזה יש להוסיף גם משככי כאבים, סמי הרגעה, תרופות פסיכיאטריות ותרופות אחרות שניתנות במרשם על-ידי רופאים. בנוסף, השימוש הנפוץ במריחואנה, אל-אס-די, קוקאין וסמי רחוב אחרים תורם רבות לתמונה הכוללת.

כמות עצומה של חומר נכתבה בנושא של חומרים רעילים, ההשפעות המדווחות שלהם והתחזיות לטיפול בהם. יש שפע של דוגמאות בפרסומים ובחדשות.

הסביבה הנוכחית רוויה במרכיבים עוינים לחיים. סמים, פסולת רדיואקטיבית, חומרים מזהמים וחומרים כימיים מכל הסוגים לא רק נמצאים בכל מקום, אלא נעשים אפילו יותר שכיחים עם הזמן. למעשה, הם כל-כך שכיחים עד שכמעט אי אפשר להימנע מהם.

לדוגמה, כמה מהדברים שמכניסים לשימורי ירקות או למרקים בקופסה יכולים להיחשב לרעלים. אלה חומרים משמרים ופעולת השימור נועדה לעכב ריקבון. עם זאת, עיכול ופעילות תאית מבוססים על ריקבון. במילים אחרות, הדברים האלה עשויים להיות נהדרים עבור היצרן, מאחר שהם משמרים את המוצרים, אבל הם יכולים להיות מאוד מזיקים לצרכן. זה לא שיש לי אהבה לשיגעונות חולפים בנושא תזונה או שאני נהנה במיוחד לצאת נגד חומרים משמרים. הנקודה היא שהאדם מוקף ברעלים.

רק הדוגמה הזאת לבדה של חומרים משמרים במוצרי מזון ממחישה את המידה שבה אדם יכול להיתקל בחומרים רעילים בחיי היומיום.

אבל שַלֵב בכך את העובדה שאויבי מדינות שונות משתמשים בהתמכרות לסמים בקנה מידה נרחב כמנגנון תבוסתני ושמדינות מתחרות זו בזו בייצור ובניסויים של כלי נשק גרעיניים (וכך מגדילות את כמות החומר הרדיואקטיבי שמשתחרר לסביבה). ואז הוסף לכך את הזמינות הקלה של משככי כאבים וסמי הרגעה, את השימוש הגובר בכימיקלים בתחום התעשייה והחקלאות, ואת החומרים הרעילים שמפותחים לצורך לוחמה כימית. בקיצור (ואם ננסח זאת בצורה ישירה), החברה הזאת, בזמן הזה, מלאה בחומרים רעילים.

תכנית ה-Purif מיועדת לטפל בדיוק בסיטואציה הזאת".

– ל. רון האברד